החלטה בתיק בש"פ 6998/05

1.        בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.6.05 בתיק ב"ש 91953/05 לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת ק' רג'יניאנו), מיום 31.5.05, שניתנה בב"ש 2125/05, לפיה נעצר העורר עד תום הליכים המשפטים נגדו.

2.        העורר עומד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא, באשמת ביצוע עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירת נהיגה בזמן פסלות, לפי סעיף 67 לפקודה; עבירת נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(2) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970.

           על-פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 24.5.05 - 25.5.05, בין השעות 22:00 לשעה 07:20 או בסמוך לכך, גנב העורר רכב מסוג יונדאי מ.ר. 4207120 (להלן: הרכב), במטרה לבצע גניבה או פשע. לפי הנטען, בנסיבות המתוארות, נהג העורר ברכב, כשהוא פסול מלנהוג ברכב על-פי החלטת בית-המשפט בת.פ. 5122066557, ללא ביטוח או רישיון נהיגה ברי-תוקף.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בכפר-סבא, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 31.5.05, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.        העורר ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           ביום 21.06.05, דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בהחלטה נקבע, כי החלטתו של בית משפט השלום מבוססת היטב ולא נפל בה כל פגם, שכן לאור הנסיבות דנן מדובר בעורר, אשר נהג ללא רישיון או ביטוח, ברכב שנגנב כמה שעות קודם לכן. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי העבירות המיוחסות לעורר מעידות על מסוכנותו ומהוות סיכון ממשי כלפי הציבור, ובמיוחד ניסיון הבריחה שלו והנהיגה ללא הרישיון. זאת, במיוחד לאור העובדה שהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו בעת היותו אסיר המרצה עבודות שירות, דבר המהווה למעשה  הפרת אמונו של בית-המשפט בו.

           מכאן הערר שבפני.

           בא-כוח העורר טוען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בדחותו את הערר, ובקובעו, כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר. בנוסף, טוען בא-כוח העורר, כי אמנם הוא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם לטענתו יש בפער הזמן שבין זמן גניבת הרכב, לבין עת הימצאו אצל העורר, כדי לנתק את חזקת התכיפות לה טוענת המשיבה. כמו-כן, לעניין עילת המעצר, טוען בא-כוח העורר, כי הלכה היא שעבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר אלא במקרים חריגים. לטענתו, מקרהו של העורר איננו נמנה על מקרים אלו.

           מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי כאמור העורר הסכים, שקיימות כנגדו ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. בנוסף, לטענתה, העבירות והמעשים המיוחסים לעורר בוצעו כיומיים לאחר שהתחיל לרצות עונש בעבודות שירות בגין עבירה דומה. כמו-כן, טוענת באת-כוח המשיבה, כי כנגד העורר עומדות כ-15 הרשעות על עבירות תעבורה, ובנוסף גם הרשעה על גניבת שני הרכבים שרק זה עתה החל העורר לרצות את העונש בגינה. לפיכך, טוענת באת-כוח המשיבה, כי אין מקום לשקול חלופת מעצר אודותיו.

           לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, ולאחר שעיינתי בהחלטותיהם של הערכאות שקדמו לו, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           אמנם עבירות רכוש אינן נמנות עם קבוצת העבירות, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, אולם, מאידך גיסא, נקבע בעבר על-ידי בית-משפט זה, כי ישנם מקרים בהם עבירות שכאלו עלולות להוות סכנה של ממש כלפי הציבור ואיום על ביטחונו, ולפיכך יש בהם כדי להקים עילת מעצר. במיוחד אמורים הדברים, כאשר מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות שבענייננו יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה.

           כאמור לעיל, לעורר מיוחסות עבירות חמורות ומסוכנות, וכפי שהסכים בעצמו, אין מחלוקת על כך שקיימות כנגדו ראיות לכאורה זאת, כאשר הדגש הינו על הנהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בשעת פסילה, עניין שיש לראותו בחומרה רבה, במיוחד לאור העובדה שהעבירות בוצעו על-ידי העורר בהיותו מבצע עונש בעבודות שירות בגין עבירה דומה. (ראו לעניין זה גם בבש"פ 7046/04 תומר אזולאי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 1541).

           יש להדגיש, כי בעבר ניתנה לעורר הזדמנות לבחון ולהרהר מחדש במעשיו כמו גם בהמשך דרכו, בתקווה שישכיל לחדול ממעשיו, המסכנים את שלום הציבור, אולם, הוא בחר להמשיך בדרכו זו, ובזמן שהוא מרצה כאמור עונש בעבודות שירות בגין עבירה קודמת. מכאן, נראה לי, כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, בשל מסוכנותו, אשר טרם הופרכה. אין בחלופת מעצר כדי להשיג הלכה למעשה את מטרת המעצר (ראה בש"פ 1514/02 מוחמד אבו רקייק נ' מדינת ישראל, תק-על 782, ( 1)2002; בש"פ 7105/01 יהושוע בן מיור נ' מדינת ישראל, תק-על 1568, (3)2001).

           סוף דבר: החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ז בתמוז תשס"ד (3.8.05).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: